משפחה בהפרעת קשב חלק ב'

ד"ר רונית פלוטניק

מאמר זה עוסק בטיפול בילדים עם הפרעת קשב וריכוז, בפרספקטיבה משפחתית. ראשית נדון בדינמיקה הייחודית של משפחות שבהן גם אחד מההורים סובל מהפרעת קשב וריכוז. הורות לילד עם הפרעת קשב וריכוז היא מורכבת ולעתים קשה, אולם כאשר להורה הפרעת קשב בעצמו, מתגלה הבעיה במלוא חומרתה. שנית, נעסוק במקומה של המשפחה הגרעינית והמורחבת. מטפל המתגייס לעזרתה של משפחה כזו נדרש לא רק לסייע לילד עצמו, אלא עליו להרחיב את היקף הטיפול ולהתערב בדינמיקה המשפחתית.

חלק ב: יחסים במשפחה הגרעינית והמורחבת

ילד AD/HD ואחיו

המשפחה בה גדל ילד עם הפרעת קשב מתוארת בספרות כמשפחה המפתחת מאפיינים רבים של דחק. לחץ או דחק זה נובע הן ממאפייני ההפרעה והשלכותיה על היחסים בין בני המשפחה, והן מכך שמבני הבית נדרשים משאבים ומאמצים רבים כדי ללמוד להתמודד עם מאפייני ההתנהגות בהפרעה.

כאשר בוחנים בקליניקה את התפתחות היחסים בין הילד בעל ההפרעה ובין אחיו ניתן לזהות שני דפוסים מרכזיים:

  • סכנת התפתחות ילד "טרוריסט":

דפוס זה, בו הילד מעורר בסביבתו פחד ולעתים אף מתנהג בתוקפנות ובאלימות, מתפתח עקב מספר סיבות. סיבה אחת היא הימנעות ההורים מהצבת גבולות מותאמים לילד. הימנעות זו מקורותיה רבים וביניהם הרצון "להשקיט את ההפרעה" ולהימנע מעמותים בינו לבין הסביבה לצד עמדה של הזדהות, רחמים, הכלת יתר, ורצון "להקל" עליו. מקור נוסף לבעיית גבולות היא התקווה לרסן הפרעת קשב באמצעים מילוליים. ההורים יגידו למשל: "הוא הרי כל כך נבון ואחר כך מבין את הטעות", "כל פעם אנחנו אומרים לו: למה אתה ממשיך להתנהג באופן שמקלקל לך, אתה יודע כבר שהתנהגות זו תעלה לך ביוקר". "אני אומרת לו שוב ושוב לא, אבל הוא מתנהג כאילו הוא לא שומע אותי". דפוס זה לרוב רק מגביר את עוצמת קשיי ההתנהגות וההסתגלות של הילד. ההסלמה מצידו באה מתוך מאמץ "לגייס" את ההורים כל שיציבו לו גבולות ממשיים ולא רק מילוליים, ויספקו לו את תחושת הביטחון שהוא כה זקוק לה.

לעתים התרופפות הגבולות מבטאת פחד אמיתי שמתפתח אצל בני הבית מפני התפרצויות הזעם ותוצאותיהם. לדוגמה: "אני משתדלת לוותר לו כי אני לא רוצה שיהיה שוב בלגן בבית. בפעם האחרונה הוא ממש השתולל ושבר דברים וכשניסיתי להרגיע אותו הוא בעט בי חזק. עדיף לי להניח לו לנפשו עד שיירגע". הילד שחש בפחד מתרגם זאת כמצב מעורר חרדה ומגיב בהתפרצויות רבות יותר, כמי שמתחנן שישמרו עליו מפני עצמו.

כל אירוע שבו הילד מסלים את ההתנהגות מביא אותו בסופו של דבר למצב נפשי קשה: היעדר הכרה בגבולות הכוח שלו, חרדה ואשמה בשל התוצאות הקשות, בושה מול הציפייה שלו מעצמו לפעול אחרת ועוד. ככל שמצבו קשה יותר, כך תגבר ההתנהגות הקשה בפעם הבאה.

סיבה נוספת להתפתחות הדפוס "הטרוריסטי" קשורה במאפייני הלקות והילד עצמו. פעמים רבות אם ההורים אינם מספקים לילדם חוויה של וויסות והרגעה, מתעורר אצלו צורך להשליט טרור במשפחה כמנגנון הגנה ואמצעי להשגת שליטה במתרחש. צורך זה, ביחד עם נטייה לנוקשות, לעתים כפייתית כמעט, ועם הלקות החברתית – הופכים סיטואציות משפחתיות רבות לסוערות ומורכבות. לדוגמה, בכל פעם שאחד האחים מסכים לשחק איתו והוא עומד להפסיד, או כאשר נדמה לו שאחיו מנצח, הוא עוצר את המשחק מודיע על שינוי החוקים לטובתו ברגע זה, לוקח אליו את כל החיילים מהמשחק ומסרב לתת לאחיו להמשיך לשחק עד שיסכים לשינוי החוקים.בתוך התפרצויות הזעם ניצבים האחים, הצעירים או הבוגרים, ומוצאים עצמם שוב ושוב קרבנות של המצב המשפחתי כולו או ישירות של התנהגותו הקשה של הילד כלפיהם.

  • סכנת התפתחות ילד "נכה" או "חולה":

ככל שההורים נוקטים עמדה של וותרנות בדרישות כלפי הילד לעומת אחיו, כך הולכת ומתפתחת אצלו חווית הנכות או החולי, ובעיקר מתעצבת אצלו פגיעה בערך העצמי. הורים מוותרים מהווים "זולתעצמי" המשקף תמיד תמונה של חוסר יכולת, הבונה חווית נחיתות אצל הילד במקום התמודדות. הילד עשוי לחשוב: "אם לא דורשים ממני ומוותרים לי, משמע חושבים שאני לא מסוגל".

הוויתור לילד נתפס פעמים רבות על ידו כוויתור עליו ועל יכולותיו. לעומת זאת, אחיו נתפסים אצלו כמסוגלים שהרי אלמלא כן לא היו דורשים מהם. כך נוצר מעגל מסלים חדש של אחים כועסים ("תמיד מוותרים לו") וילד פגוע ונטוש ("לא מכירים ביכולותי"). מצב לא מאוזן זה מגביר את האיבה והמתח בין האחים, ואינו מקדם את התפתחותו והסתגלותו של הילד בעל ההפרעה. דפוס וותרני זה ייצר אצל הילד ציפייה ליחס דומה בכל מקום בו ידרש להתמודד, יחליש את גיבוש כוחות האגו, ויצמצם את מרחב האישיות מכפי יכולתו הפוטנציאלית.

האחים כרפלקציה מכאיבה

בשני המקרים שתוארו תתפתח אצל הילד חווית כאב וזעם כלפי אחיו ללא הלקות, שכן הם משקפים עבורו תמונה מכאיבה. הרפלקציה העולה מהאח הפעיל, המתפקד, המסתגל, החברותי – מחזירה לילד עם הלקות את כאב אי ההסתגלות והקושי שמעוררת בו לקותו, ומסמנת אותו כ"האחר" במשפחה. אחרות זו מהווה גרעין גדל והולך של התפתחות אישיות פגועה, מעבר למידותיה של הלקות עצמה. הנטייה שלו לעתים תהיה לפגוע פגיעה ישירה באחים וללא סיבה נראית לעין, מתוך נסיון נואש "להרוס" את המראה המכאיבה. האחים מפרשים את ההתנהגות הפוגענית הזו כפגיעה בהם ולא בייצוגים שהם מהווים עבורו.

הלקות החברתית וסיטואציות משפחתיות

עימותים רבים המתעוררים בין הילד עם הלקות לבין אחיו, מקורם בלקות החברתית. משפחה, כמו כל יחידה אנושית אחרת, היא גם מסגרת חיים בה מתנהלים סוגים שונים של יחסים בין אישיים וחברתיים.

כאשר הילד בעל הלקות מעורב או צופה בסיטואציות בין בני הבית, הנוגעות לו במישרין או בעקיפין, נטייתו תהיה לתת להן פרשנות "לקותית", כלומר לבחון את הסיטואציה כפי שהלקות החברתית מאפשרת לו. לדוגמה: "הם אף פעם לא משתפים אותי במשחקים שלהם" מתלונן ילד בן שבע על שני אחיו הבוגרים ממנו. "תמיד כשדנה (הבת הבכורה במשפחה) מגיעה הביתה מתחילות הצרות", מתלוננת ילדה בת שש, "היא מזמינה רק את עדי (האחות הצעירה בת הארבע) להשתולל ולשחק איתה והן תמיד שתיהן נגדי".

מאפייני הלקות החברתית, ביניהם עמדה אגוצנטרית, קושי בקריאת ג'סטות ומימימקות, פרשנות לקויה, מאפייני קושי ב-TOM, כל אלה מעורבים בקשייו להבין נכון את המצב. הסיפור שיספר לעצמו הילד הלקותי יהיה כפי הבנתו, ולרוב יהיה שונה מזה של שאר בני הבית. כמעט תמיד הסיפור יתמקד בחווית הפגיעוּת שלו ללא יכולת לראות את האחר ואת כוונותיו.

במשפחות רבות, גם כאשר ישנה הבנה שקיימת לקות חברתית והבנה של השלכותיה על יחסיו עם בני גילו (נידוי חברתי, בדידות, קושי לייצר או לשמר קשרים חברתיים), עדיין החיבור הנדרש בין מאפייני הלקות בסביבה החברתית לאלה בסביבה המשפחתית, נעלמים מעיניהם של בני המשפחה. במקרה כזה בני המשפחה נוטים לתת למציאות משפחתית–רגשית קשה זו פרשנות מתחומים אחרים.

יחסי האחים ללא הלקות עם אחיהם הסובל מהפרעת קשב וריכוז מורכבים וסוערים גם בשל קשייהם שלהם.

הלקות כ"סוד"

במשפחות רבות קיים קושי מתמשך לדבר על הלקות באופן גלוי ופתוח, מתוך רצון לגונן על הילד, מתוך חשש לתייג אותו בפני אחיו, וכחלק ממנגנון האבל של ההורים עצמם. קיומה של הלקות, אך ללא הדיבור עליה, משאירה את הילד עם הלקות חשוף לפרשנויות קשות של אחיו אותו ואת היחסים עמו ומעוררת רגשות מורכבים של האחים כלפי ההורים. קיומו של סוד במשפחה נחקרה וטופלה רבות על ידי טרפיסטים וחוקרי הטיפול המשפחתי–מערכתי כבר באמצע המאה ה-20 (סאטיר, 1976; מינושין, 1982; אילון, 1983). לטענתם הסוד מעיב ומכביד על הדינמיקה המשפחתית, מנקז אליו תשומת לב רבה, לרוב לא מדוברת, ומביא לבסוף להתנפצות ופגיעה ביחסים בין כל בני המשפחה. אחת ההמלצות הטיפוליות שעלו ממחקרים אלה היא לכוון את ההורים ולהדריכם לפתיחת הסוד ולהפיכתו לגלוי ומדובר.

כמו בכל הסודות גם סוד זה ראוי שיפתח ויחשף בהדרגה בפני כל המשפחה. בתהליך המשתף את הילד ומאפשר לו שליטה חלקית לפחות, מבהירים לכולם את פשר הקשיים ומקורותיהם. כך מאפשרים תהליך שלם של התמודדות בתנאים של עבודת אבל, כמו כן מתאפשרת לאחים ההזדמנות להבין ולקבל, אך גם להשמיע ולדרוש.

רגשות של אחים

אחים רבים לאח הסובל מהפרעת קשב וריכוז מפתחים לאורך החיים המשותפים עמו רגשות קשים כלפיו וכלפי התנהגותו והשפעתה על חייהם. רגשות קשים של בושה, שנאה, עוינות, הם שכיחים ומאפיינים תקופות חיים משותפות עם האח. לדוגמה הרצון להימנע מלהביא חברים הביתה בשל הבושה, הקושי להסביר לחברים בביה"ס השכונתי בו לומדים כולם מדוע אחיהם מתנהג כפי שמתנהג, מותירים אותם במצוקה רגשית קשה. הורים רבים נמנעים מפתיחת צוהר לרגשותיהם של האחים ואלה נמנעים מלשתף את הוריהם מחשש פן יפגעו בהם, מתחושת אשמה קשה על עצם קיומם של רגשות אלו בתוכם, ומתוך רצון להגן על עצמם ועל הוריהם בו זמנית. כך הם הופכים לא רק לקרבנות של ההתנהגות הלקותית של אחיהם, אלא גם לקרבנות של החנקת סוד רגשותיהם והמצוקה שהוא מחולל בנפשם.

בתהליך הטיפולי מונחים ההורים לאפשר לכולם אוורור רגשי. עליהם ליצור תנאים מאפשרים להבעת רגשות ללא שיפוטיות וביקורתיות. יש לעשות זאת מתוך הבנה וקבלה, עם כל הקושי שמעוררים בהם רגשות אלה. לעתים אף מהדהדים להם רגשות דומים כהורים כלפי הילד ומתעוררת בהם אשמה נוכח קיומם של רגשות "אסורים" אלה בקרבם.

"שביל הזהב" – התמודדות ההורים עם צרכי כל האחים

בתוך התהליך הטיפולי יש לאפשר להורים לבנות דרכי התמודדות אשר תתייחסנה לקשיים אלה ותסייענה להורים במציאת דרך הזהב בין הצרכים הסותרים:

  • בניית חוזה משפחתי:

בניית חוזה משפחתי הוא תהליך דינמי המאפשר חלוקת משאבים משפחתית, גלויה וברורה, המנוהלת על ידי ההורים ומוצגת לדיון עם כלל הילדים. בחוזה זה יוגדרו הצרכים של כל אחד, הזכויות והחובות, כולל אלה המותאמות לילד הלקותי, פתיחת מצבי איוורור ולגיטימציה לרגשות השונים, קבלה והבנה של הקשיים, אך גם בניית חוקים בסיסים והקפדה עליהם. המטרה היא ליצור מערך של חווית מוגנות הן לילד בעל הלקות והן לכל אחד מהאחים.

  • פניות פרואקטיבית של ההורים:

במשפחות רבות נוטים ההורים בשל העומס והלחצים להם הם נתונים, ל"הזדנב" אחרי צרכי הילדים ולהתייחס להם רק לאחר שהוצפו הבעיות. התמודדות מודעת ומונעת יכולה לתרום הרבה יותר. הכרת הלקות והצרכים הנגזרים ממנה עלולה לגרור הורים רבים להתמקד אך ורק או בעיקר בצרכי הילד עם הלקות ולא להיות פנויים לשאר הילדים. היעדר זמינות ופניות הורית מעוררים באחים מצוקה גוברת, בנוסף למצוקה שהתנהגות אחיהם מעוררת בהם, ומגבירה את קרבנותם ורגשותיהם השלילים. חלוקת משאבים מתוכננת המפנה את ההורה במודע לכל אחד מהילדים באופן יזום, יכולה לצמצם מאד קושי זה ולייצר קרבה רגשית בין ההורה לילד אשר במהלכה יתקיימו גם התנאים הרגשיים של שיתוף, איוורור ולגיטימציה של רגשות.

סבים וסבתות – המשפחה המורחבת

עבור סבים וסבתות המפגש עם הנכד בעל הפרעת הקשב והריכוז עשוי להיות חוויה מטלטלת במיוחד. ראשיתה בחוסר ידע והבנה "למה הוא כזה?" והמשכה בנסיון לתת פרשנות חינוכית–אנושית למצב, לעתים יחד עם הפעלת לחץ על הורי הילד (בנם, בתם והכלה או החתן) לשנות דפוסים חינוכיים והפעלת מסרים שיפוטיים וביקורתיים, אשר מקשים על ההורים לגייסם ולשתפם במהות הקושי. "אתם חייבים לשים לו גבולות הרבה יותר ברורים, אל תתנו לו להשתולל ככה, תכריחו אותו להמשיך ללכת לחוג ואל תתנו לו לפרוש מתי שהוא רוצה…" יהיו רק חלק מההמלצות החינוכיות שישמיעו הסבים להורים.

יותר מכך, אי ההבנה של הסבים את נסיבות קשייו של הנכד גוררת פעמים רבות מתח ופותחת חזית חדשה במאבק ההישרדות של המשפחה הגרעינית. במקרים אלה הסבים עלולים להפעיל מנגנוני הגנה של צמצום הקשר והימנעות, תהליך הגורר בדידות ומחנק ומכביד עוד יותר על פיתוח מנגנונים מתמודדים ומסתגלים. כמו כן מתגברת חווית פגיעוּת הנרציסטית המלווה אותם מרגע קבלת הידיעה על מהות הקושי של ילדם. לדוגמה, הסבים עשויים לדחות את הנכד והוריו ולא להזמינם להתארח עם יתר הנכדים בסוף השבוע או בזמן חופשות בית הספר. ההסברים לכך יהיו למשל: "אנחנו לא יכולים להרשות לו להישאר אצלנו כמו שאר הנכדים. אין לנו כח לסצינות שלו, אנחנו לא מצליחים להשתלט עליו, אנחנו פוחדים מההתפרצויות שלו".

בנוסף לקשיים ביחסים עם הסבים, עלולות להיפתח מחדש תחושות קשות של חווית הדחייה שחווה ההורה הלקותי בילדותו עם משפחתו שלו. הפגיעות המלווה אותו מאז יתעוררו מחדש, וההורה יאלץ להתמודד שוב עם השלכת הדחייה עליו ועל ילדו. חוויה זו תעצים את הקשיים ותכביד על פתיחת ערוצי תקשורת מרפאים.

יוצא איפוא שהיעדר דיבור פתוח בין ההורים לסבים לא רק שמונע מההורים משאב חיוני של תמיכה ועזרה, אלא מגביר את הסטרס והמחנק וגוזל משאבים יקרים נוספים (למשל מאמצי הסתרה).

היעדר הידע וההבנה של הסבים משקף קשיים ממספר מוקדים:

  • שינויים ברמות הידע והמודעות במהלך השנים שחלפו מאז היותם הורים לילדיהם.
  • התבוננות על לקות הנכד ויחסיו עם הוריו מתוך עמדה רפלקטיבית מעוררת תחושת אשמה. סבים רבים מבינים לאחר מעשה, הודות לאבחון של הנכד, כי הקשיים אותם חוו הם כהורים לילדם  מקורם באותה הלקות (העברה הגנטית). ההשוואה בין דרכם להתמודד לדרך בו מתמודדים בנם או בתם מעוררת שאלות קשות מתחום ההעברה הבין דורית: תחושת אשמה, הדהוד מכאיב, חזרה למועקת הגידול דאז. קשיים אלה ישפיעו על אופן התייחסותם לבנם–ההורה, ולנכדם המעורר בהם תחושות אלו מחדש.
  • שחזור והדהוד הקשיים מתקופת הורותם להווה, מצטרפים לחווית הפגיעות המחודשת שחווה ההורה–הילד מתקופת ילדותו. מעגלי שחזור אלו מקשים על בניית תקשורת בהווה ופותחים מחדש פצעים וקשיים מהעבר.

טיפול נכון בקשיים, ומודעות "לקולות מן העבר", הן אצל הסבים והן אצל ההורה (הילד), יכול ליצור הזדמנות לתיקון חיוני. לכן ישנה חשיבות רבה לשלב את הסבים בהדרכה ובטיפול בהורים לילדים עם לקויות, הן לצורך קבלת ידע והן לתיקון היחסים.

גיוס המשפחה המורחבת לטיפול בסודות מן העבר וההווה, הימנעות משיפוטיות ומביקורתיות והתמודדות עם תחושות האשמה והבושה, יכולת לתת למשפחה המורחבת הזדמנות לצמיחה. סבים רבים, כאשר ניתנת להם ההזדמנות לחוות תיקון ולהתגייס למען בנם או בתם ונכדם, מקבלים משמעות חדשה למעמדם והופכים להיות משאב תומך ומסייע המרחיב את גבולות התא המשפחתי ומעניק כוחות והזדמנויות חדשות.

סיכום

הפרעת קשב וריכוז (AD/HD) היא הפרעה נוירו־ביולוגית, התפתחותית כרונית. למרבית הילדים קושי בדרגות חומרה שונות, בעיקר בתחום הלימודי, התפקודי–התנהגותי והבין־אישי. מכאן התפתחותם של פערים רבים בקרב הילדים הלוקים בהפרעה זו.

כל ילד הסובל מהפרעה זו הוא חלק ממערכת משפחתית שבה הורים ואחים. למרכיב הגנטי משקל חשוב בחיי המשפחהוכך יוצא שלילדים רבים הלוקים בהפרעת הקשב הורה אחד לפחות הלוקה אף הוא בהפרעה. מפגש זה בין השניים מגביר את הקושי ועלול ליצור לחץ רב במשפחות רבות.

הורות לילדים עם הפרעת קשב היא הורות קשה בהיבטים מעשיים ורגשיים כאחד. בפן המעשי – היא מחייבת למידה ורכישה של מיומנויות ייחודיות. ישנו צורך לבנות סביבה הורית מותאמת לצרכי הילד הלקותי, מה שמכונה הורות בתנאים של "הוראה מתקנת". על ההורים לרכוש ידע כדי שיוכלו להבין מדוע הילד מתנהג כפי שמתנהג, ולהבחין בין היבטי הלקות להיבטים חינוכיים שגרתיים. כמו כן, עליהם להבין את המורכבות שבה משפיעה הלקות על כלל היבטי החיים המשפחתיים ועל ההתפתחות של ילדם. מורכבות זו נוכחת בתהליכי הסתגלות שונים, בשמירה על שגרת היומיום, בהתפתחות הנפשית והחברתית וביכולת הלמידה האקדמית. כדי להתאים את עצמו לצרכי הילד, נדרשות מההורה יכולות שבחלקן חסרות לו כאשר הוא עצמו לוקה בהפרעת הקשב. קושי זה מרחיב את מעגל הסטרס במשפחה, ואף יוצר הכבדה בהיבט הרגשי פסיכולוגי.

בפן הרגשי – גילוי הלקות של ילדו מעורר בהורה בעל הלקות "קולות" ורגשות סותרים, הילדות הכואבת ויחסיו המורכבים עם הוריו, אחיו, חבריו ומוריו מהדהדים בהווה. תחושת "השכפול" מקרינה על רגשותיו כלפי ילדו ולעתים מקשה ומחלישה את יכולתו להתאים את סגנון ההורות שלו, לא רק בשל הקושי המעשי, אלא גם בשל העוררות הרגשית המוגברת. בהורה מתעוררת מחדש חווית אבלות לא רק על הורותו האחרת אלא גם על ילדו "האחר".

גם מערכת היחסים בין האחים הופכת אף היא להתרחשות מורכבת ועמוסת רגשות. במשפחות רבות קימת הנטייה להסתיר את קיומה של הלקות כסוד קיים ונוכח אך לא מדובר. סוד זה מהווה אף הוא מוקד לקשיים פסיכולוגיים ומעיב על היחסים במשפחה.

סביב המשפחה הגרעינית ניצבת המשפחה המורחבת, ובראשה הסבים והסבתות הנדרשים להתמודד עם נכד אשר מאפייני התנהגותו והסתגלותו אינם נהירים להם ומעוררים בהם קושי רב, לעתים אחרי שכבר גידלו ילד עם הפרעת קשב וריכוז. תגובת הסבים מתפרשת לעתים אצל הנכד והוריו כחוויית ביקורת, דחייה והימנעות מקשר משמעותי, בשעה שההורים והילד זקוקים יותר מכל למרחב משפחתי רחב ותומך.

לפיכך מטפל המתגייס לעזרתה של משפחה כזו נדרש להרחיב את היבטי הטיפול והסיוע לא רק לילד עצמו, אלא עליו להתערב בדינמיקה התוך משפחתית (בין הורים לילדים, בין ההורים לבין עצמם, בין הילד לאחיו) ובמשפחה המורחבת כאחד.

מקורות

אופיר-כהן, מ. (2006). מזג והפרעות בוויסות חושי. פסיכולוגיה עברית

אילון, ע. (1983). איזון עדין. ספרית הפועלים, תל אביב.

גרינספן, ס.י וווידר, ש. (1995). ילדים עם צרכים מיוחדים. קוראים. כפר יונה.

מינושין, ס. (1982). משפחות ותראפיה משפחתית. דביר, תל אביב.

מנור, א., טיאנו, ש. (2001). לחיות עם הפרעת קשב וריכוז. ADHD. דיונן, תל אביב.

סאטיר, ו. (1976). המשפחה המודרנית, לחיות יחד. ספרית הפועלים, תל אביב.

פיונטלי, א. (2001 ). מעובר לילד. מודן, בן שמן.

פלוטניק, ר. (2007). הקול ההורי. אצל: כהן, א. חווית ההורות. אח, קרית ביאליק ובית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים.

פלוטניק, ר. (2008). לגדול אחרת. עולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעלי לקויות למידה, קשב וריכוז. יסוד, חולון.

קרנוביץ, מ.א. (2007). הילד הלא מותאם. זיהוי הפרעה בעיבוד חושי (SPD) והתמודדות עמה. אמציה. חיפה.

סולמס, מ. וטרנבול, א. (2005 ). המוח ועולם הנפש. הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

סטרן, ד. (2000). עולמם הבין-אישי של תינוקות. מודן. בן שמן.

Ainsworth, M.D.S, Blehar, M.C., Waters, E. and Wall, S, (1978) Patterns of attachment: Assessed in the strange situation and at home. Hillsdale, NJ: Erlbaum.

Banerjee, T.D., Middleton, F. & Faraone, S.V. (2007). Enviromental risk factors for Attention Deficit/ Hyperactivity Disorder. Acta Pediatrica, 96, 1269-1274.

Barkley, R.A. (1998). Behavioral inhibition, sustained attention, and executive functions: constructing a unifying theory of ADHD. Psychological Bulletin. 121, 65–94.

Barkley, R. A. (1997). ADHD and the nature of self-control. New York: The Guilford Press.

Brown, T.E. (2005). Attention Deficit Disorder: The Unfocused Mind in Children and Adults. New Haven, Conn.: Yale University Press.

Fonagy, P. (2001). Attachment Theory and Psychoanalysis, Other Press, N.Y.

Fonagy, P., Gergely, G., Jurist, E.L. & Target, M. (2002). Affect Regulation, Metallization, and Development of the Self, Karnac. London & N.Y.

Fonagy, P. (2006). The mentalization-focused approach to social development, in: Allen J.G., Fonagy P. (eds.) Handbook of Mentalization-Based Treatment. Wiley,

Greenspan. S. (1992). Infancy and Early Childhood. International University Press.

Greenspan. S. (1997). The Growth of the Mind. Perseus Books.

Kohut, H. (1977). The restoration of the self. New York: International universities press.

Lillas, C. & Trunbull, J. (2009). Infant/ Child Mental Health, Early Intervention, and Relationship-Based Therapies. A Neurorelational Framework for Interdisciplinary Practice. W.W. Norton & Co. Inc.

Rapoport, J. L. & Ismond, R. D.(1996).DSM-4.Training Guide For Diagnosis Childhood Disorders. Brunner-Mazel

Stern. D. (1985). The Interpersonal World of the Infant. Basic-Books.

Stern. D. (1995). The Motherhood Constelation. Basic Books.

Stern. D. (1997). The Birth of A Mother. Basic Books.

Thomas, A.; Chess, S. & Birch, H.G. (1970). "The Origins of Personality", Scientific American, 223: 4-102.

Share on printfriendlyShare on facebookShare on twitterShare on favoritesShare on googleShare on linkedinMore Sharing Services19

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

פלוטניק, ר. (2013). משפחה בהפרעת קשב. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום חמישי ‏09 ‏ינואר ‏2014, מאתר פסיכולוגיה עברית:http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2925